מזה חודש שכולנו מתמודדים עם חרדה, כאב ודאגה, לצד אזעקות, חוסר ודאות והצפה של מידע מסוגים שונים, חלקו קשה, לעיתים מניפולטיבי ומבלבל. זוהי מציאות לא פשוטה לכולנו, ובמיוחד לילדינו.
הנה כמה המלצות שיעזרו לכם ההורים להתמודד, ובעיקר לעזור לילדים בכל הגילים:
1) חשוב מאוד לדבר איתם על מה שמתרחש. עם כל ילדה וילד בהתאם לגיל, ובצורה מרגיעה – כן, המצב לא פשוט, אבל החיילים שלנו נלחמים באומץ ומגיעים להישגים משמעותיים.
2) מותר לפחד, מותר לדאוג. גם לכם. אפשרו להם לבטא את כל קשת הרגשות שלהם בלי שיפוטיות וודאי אל תבטלו את מה שהם חשים. הילדים מתבוננים בכם ולומדים איך להתייחס למצב – הראו להם דרכים להתמודדות. מה עוזר לכם להירגע ולהתמודד? מה מחזק אתכם? שתפו את הילדים, ספרו להם ושאלו אותם מה עוזר להם. מומלץ לתרגל טכניקות להרגעה (הרשת מלאה בהם: נשימות, דמיון מודר וכד'). לחצו כאן לסרטון שמותאם לילדים. אם תרצו שאביא כלים נוספים להפגת מתחים כתבו לי בתגובות או בפרטי ואעלה לכאן.
3) השיבו על השאלות שלהם – גם אם זה לא קל, חפשו דרכים לענות להם מבלי להגביר חרדה וללא פרטים מיותרים. תמיד השתדלו לענות על כל שאלה. דרך אגב – גם "לא יודע.ת" היא תשובה ראויה.
4) אל תשקרו! גם כשאתם מנסים להרגיע, נסו לנקוט בגישה אופטימית וחיובית ככל האפשר – ובו בזמן הימנעו משקרים. ילדים מרגישים כשמשקרים להם ועלולים להפסיק לשתף אתכם (ואז הם נותרים לבדם עם החרדות). כשמשהו לא מובן לנו, הנטייה שלנו היא לבנות גרסה משלנו, והסיפורים שהם יספרו לעצמם עשויים להיות מפחידים אף יותר מהמציאות.
5) מתקפת המידע סביבנו בכל ערוצי התקשורת והמדיה מגבירה עוד את החרדה. נסו – גם בשביל עצמכם – למנן ולהתעדכן בחדשות רק כל כמה שעות (או פעם בשעה אם אינכם מצליחים להתאפק), כדי שתוכלו להפנות את האנרגיות ותשומת הלב גם לדברים אחרים.
6) כשאתם צופים או מאזינים לחדשות, השתדלו לא לעשות זאת ליד/עם הילדים. חסכו מהם ככל האפשר כדי שלא להגביר את החרדה. עדיף לספר להם מה קורה בעצמכם, באופן שיהיה להם קל יותר להבין ופחות יפחיד אותם. יחד עם זאת – הם נחשפים. במדיה, ברשתות החברתיות ובמסגרות. תווכו להם את המידע, בדקו איך הוא משפיע עליהם והיו שם בשבילם (ראו עצה מס' 2).
7) למרבה הצער, כמעט בלתי אפשרי למנוע ממתבגרים להיחשף למידע שמופיע ברשת. בקשו מהם לא לצפות בסרטונים הקשים. זה בהחלט יכול לגרום לטראומה ולחרדות משמעותיות. אם נחשפו לחומרים כאלה, בקשו שיספרו וישתפו אתכם. חשוב לעבד איתם את מה שראו, אפשר גם לסייע לחשיבה ביקורתית, למשל האם זה נראה/נשמע אמין? (יש המון לוחמה פסיכולוגית ברשתות). דברו איתם על התחושות או הפחדים שמתעוררים בהם (וגם בכם), נסו ככל האפשר להרגיע (נכון, אנשים נחטפו לעזה, אבל אנחנו מקווים ומאמינים שהם יחזרו בקרוב).
8) אם יש מישהו במשפחה או בקרב החברים שנעדר או נפגע – אפשר ורצוי לדבר עליו ולחוש איך הילדים מתמודדים עם זאת. תוכלו להעלות זיכרונות (כן, גם מצחיקים או שמחים), לכתוב לו מכתב, שיר, סיפור, לצייר, או להשתתף בעצרות והפעילויות שמתקיימות – כל מה שמאפשר לילדיכם עיבוד של רגשות ומחשבות.
9) לשמחתנו רובנו נמצאים כבר מחוץ לטווח הרקטות, ועם זאת – חשבו על פעילויות מהנות בממ"ד או בבית (כדאי לשתף את הילדים בחיפוש רעיונות. הם מעולים בזה) – משחקים, תחרויות (אלא אם כן יש ילדים שקשה להם מאוד להפסיד במשחק). מצאו דרכים להסיח את הדעת וליהנות. עם כל הקושי במצב, החוויה המשפחתית תחזק אותם ותישאר איתם.
10) הגדירו משימות ותחומי אחריות לכל ילד וילדה – לפי הגיל והיכולת: לדאוג למים ומזון בממ"ד, לטפל בחיית המחמד, להכין חידונים ופעילויות אחרות לכולם או לחשוב על מאכלים שניתן להכין (גם בממ"ד או בין אזעקה לאזעקה).
והכי חשוב – לכולנו קשה מאוד וזה אנושי להרגיש את כל קשת הרגשות שעולה עכשיו. ועם זאת, התפקיד ההורי שלנו הוא לספק לילדים שלנו, עכשיו יותר מתמיד, משענת יציבה ככל האפשר. עלינו לתמוך בהם באמצעות שיח פתוח ככל האפשר ודוגמה אישית כיצד מתמודדים במצבי משבר.
כשהמלחמה תיגמר (וכנראה שזה עוד ייקח זמן מה), נצטרך כולנו להתאושש, להשתקם ולצמוח מתוך כל זה. התנהלות נכונה מול הילדים עכשיו, תסייע, תקל ותאפשר להם כלים ולמידה משמעותית בהתמודדות עם קשיים ומשברים גם בעתיד.
לכל שאלה, ייעוץ או תמיכה אני לרשותכם
Image by a href on freepik