ההורים שלי הכי (חופרים) בעולם
ההורים שלי הכי חופרים

"לפעמים אני ממש נעלבת ממנה"

"זה גרם לי להרגיש כמו נערה שזרקו אותהכאילו הוא כבר לא אוהב אותי יותר"

"אני מוצאת את עצמי נכנסת אתו לוויכוחים קולניים ומאבדת שליטה"

אלה משפטים ששמעתי לא מעט מהורים מתוסכלים בקשר למתבגרים שלהם.

 

באחד הפרקים בסדרה של לואי סי קיי הקומיקאי האמריקאי, הוא מדבר על השינוי שחל בקשר בין ילדים להורים. "כשאנחנו קטנים", הוא אומר, "ההורים הם הדמויות האהובות והנערצות ביותר בחיינו. מגיל ההתבגרות אנחנו רק רוצים שישתקו ויפסיקו להביך אותנו".

כמעט כל ההורים למתבגרים חווים משבר, כשמתברר להם יום בהיר אחד שהם הפכו מדמות משמעותית, קרובה, אהובה ואפילו נערצת, למבוגר הזה שלא מבין כלום, שהיחס אליו נע בין סלחנות מתנשאת להתעלמות, זעם, מרדנות ולעיתים אף מה שנראה או נשמע כמו שנאה.

המתבגר שלכם, שהופך עכשיו לאדם בוגר ועצמאי יותר, עסוק כל כולו במשימה אדירה – גילוי והגדרה עצמית.

ממש כמו עובר ברחם, שכדי להיוולד עליו לפרוץ אל העולם ולהיפרד מחבל הטבור, גם הילד שלכם חייב עכשיו להתנתק מכם, לגלות מי הוא ולפתח את אישיותו העצמאית והבוגרת. קחו בחשבון שזהו תהליך קשה ומפחיד עבורו, ששואב ממנו את כל המשאבים שלו, ולא פלא שכמעט בכל התחומים האחרים התפקוד שלו יורד עכשיו.

הגיל הזה מכונה (לדעתי לא בצדק) "טיפש-עשרה", כי הרבה ילדים בגיל הזה הופכים כאילו אטומים וחסרי רגישות, לא שמים לב לבני הבית, ומרוכזים רק בעצמם ובחבריהם. הם מבטיחים לסדר את החדר, או להוריד את הזבל, אבל שוכחים שוב ושוב, מסתגרים בחדר שלהם עם המחשב, המוסיקה והשיחות האינסופיות בואטסאפ, או מבלים רוב הזמן מחוץ לבית עם חברים.

כיום החוקרים יודעים להסביר, שבנוסף לשינויים החיצוניים (אברי הגוף שגדלים ומשתנים, פצעונים, שערות ערווה, מחזור ועוד) ולצורך הגובר בפיתוח עצמאות ונפרדות, מתקיים בגיל הזה שינוי מבני משמעותי מאד במוח, שנקרא "גיזום" – כן, ממש כמו גנן שגוזם מהצמח ענפים מיותרים, כדי לאפשר לו צמיחה טובה ובריאה יותר. במהלך הגיזום המוח נפטר מכישורים וידע מיותר שנצברו בו עד לשלב זה בהתפתחות.

התהליך הזה נמשך מספר שנים ואת ההשפעה שלו אנחנו רואים גם בתפקוד הקוגניטיבי והרגשי של המתבגרים שלנו. הוא משפיע בין היתר, על היכולת שלהם לפרש סיטואציות רגשיות. למשל כשהם מגיבים באופן קיצוני לאמירות שלכם, או מתלוננים שאתם צועקים עליהם גם כשאתם מדברים בשקט וברוגע.

עיבוד המידע הרגשי מתבצע באזור במוח שנקרא האמיגדלה ובו גם מתרחש החלק האחרון והמורכב בתהליך הגיזום. לכן לא פלא שהויסות הרגשי מעורער כל כך בגיל הזה.

ההצצה הזאת לתהליכי ההתפתחות של המוח, עשויה לסייע מעט בהבנת השינוי העצום שעובר על הילדים המתבגרים שלנו – פיזי, מנטלי ורגשי, והתמודדות האדירה שהוא דורש מהם.

אז איך מתמודדים עם השינוי הקיצוני בגיל ההתבגרות והקשיים שהוא מביא?

ראשית חשוב להבין ולהפנים שמה שהמתבגרים שלכם עוברים הוא לא רק טבעי ונורמלי, אלא גם הכרחי ונחוץ להתפתחותם. נכון, זה לא קל להם ולכם, אבל זה תהליך שהם צריכים לעבור בדרך להיותם בני אדם בוגרים ועצמאים יותר.

שנית, זכרו כל הזמן שגם כשהם בועטים מילולית ואולי גם פיזית, הם עדיין זקוקים לכם כהורים אוהבים, חמים וגם חזקים, שמנהלים עבורם את האספקטים המרכזיים בחייהם. לכן, נסו להיסחף כמה שפחות לתוך מריבות וויכוחים ולא לקחת באופן אישי את ההאשמות והכעס שמופנים אליכם.

תראו, אני יודעת שזה לא פשוט בכלל, ושלפעמים המילים שלהם פוגעות בנקודות הכי רגישות שלנו ומערערות גם את הביטחון בהורות שלנו ובעצמנו. חשוב לי לומר שלמרות שזה מרגיש כמו מאבק כוחות – זה לא. המאבק העיקרי שמתחולל הוא למעשה בינם לבין עצמם.

נסו להזכיר לעצמכם בכל הזדמנות שהילדים שלכם עוברים שלב מאתגר ביותר וזקוקים לכמה שיותר הכלה, אמון ותמיכה. נכון, לא קל לעשות את זה כשהם כל כך מעצבנים וחסרי התחשבות, אבל בכל פעם שתצליחו להיות עבורם (ועבורכם) המבוגר האחראי והמכיל, הם ירוויחו חיזוק משמעותי ונחוץ מאד והורים מבינים ותומכים.

הבונוס המשותף יהיה תקשורת קרובה וטובה הרבה יותר ואווירה רגועה ונעימה יותר בבית.

 

photo created by cookie_studio – www.freepik

תגובה אחת

  1. מה שתפס אותי בדברייך זו נקודת המבט החשובה והמאירה: שמאבק הכוחות הוא בינם לבינם. כל כך עוזר להבין כך מאבקים , עימותים, וויכוחים, .ולא רק בגיל ההתבגרות…. .תודה סיוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן