לדבר עם מתבגר
לדבר עם מתבגר
  • "היא רק בת 14 ומתלבשת כל כך חשוף ופרובוקטיבי. אני מפחד שיפגעו בה"
  • "הוא אוכל כל היום רק ג'אנק, בלי אף ארוחה מסודרת, בלי ירקות – אני דואגת לבריאות שלו"
  • "הוא לא מבין שכשהוא מתנהג ככה לילדים אחרים, אף אחד לא רוצה להזמין אותו אחר כך לבילויים שלהם"
  • "היא כל היום לבד מול המחשב, לא יוצאת לפגוש חברות והן גם לא באות אליה לפה. עצוב לי בשבילה"
  • "הוא מסתובב בחוץ עם חברים שאני לא מכירה וחוזר מאוחר כל כך, אני מפחדת שיקרה לו משהו"

 

מכירים?

כמה פעמים קרה לכם שניסיתם להסביר להם, לדבר על הבעיות, או להציע דרכים נכונות יותר והתוצאה הייתה הפוכה ממה שהתכוונתם. במקום לעזור ולקדם, מצאתם את עצמכם במריבה מלאת כעסים והאשמות?

משהו בתקשורת בינינו לבין הילדים, השתבש והתעקם פתאום…

למה אי אפשר כבר לדבר איתם על שום דבר?
מדוע כל שיחה הופכת מייד לצעקות?
איך אפשר לעזור להם, אם הם לא מוכנים בכלל להקשיב?
איך אנחנו יכולים לשמור עליהם כשהם מסתירים מאיתנו ומשקרים לנו?

ואיך קרה שבמקום קשר אוהב, חם וקרוב עם הילדים שלנו, אנחנו מוצאים את עצמנו כל פעם מחדש מול פרצוף כועס, וכמעט כל אינטראקציה איתם מסתיימת בצעקות ודלתות טרוקות מצידם, ובאיומים בעונשים מצידנו, כשאנחנו מגלים בתסכול שוב ושוב שהכלים שעבדו לנו פעם, כשהם היו קטנים, כבר לא עובדים יותר.

כי לא רק שהדרכים שהכרנו לא עובדות, הן לפעמים אפילו עושות את ההיפך. ואז במקום להיות שם בשבילם, קרובים ומגוננים, אנחנו מוצאים את עצמנו מול ילד או ילדה זועמים, שטורקים בפנינו גם את חייהם ועולמם ומשאירים אותנו פגועים ודואגים בחוץ.

 

והרי כל מה שרצינו בעצם מאז ומתמיד היה לעזור להם ולכוון אותם לכיוון הנכון!

וחוץ מזה, גם חשוב לנו עצמנו להרגיש שאנחנו עדיין יודעים מה נכון עבורם ועדיין מצליחים למלא את תפקידנו כהורים עבורם.

לפעמים מרוב תסכול ודאגה, אנחנו נכנסים מולם למלחמה, שגובה קורבנות קשים גם מאיתנו וגם מהם. כי במלחמות בין אנשים אוהבים, אף פעם אין מנצחים. רק מפסידים.

ופה טמון כמעט תמיד המפתח, או צרור המפתחות.

אלברט איינשטיין אמר שלא הגיוני לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות. אז אולי הגיע הזמן להבין שזה לא עובד לנו, ולנסות אסטרטגיה אחרת בהתנהלות עם הילדים שלנו?

 

אסטרטגיה אחרת?

אנחנו רוצים שהם יהיו בוגרים, עצמאיים, חזקים וילמדו לקבל החלטות מחושבות בחייהם, אבל באותה נשימה מצפים מהם לעשות בדיוק את מה שאנחנו קבענו. ובואו נודה בזה: אף אחד (וזה כולל גם אותנו המבוגרים), לא אוהב שמטיפים לו, קובעים לו עובדות ומאלצים אותו לעשות דברים שלא מוצאים חן בעיניו.

אבל כשמדברים איתנו בגובה העיניים, מתעניינים בדעתנו, ברצונותינו, בצרכינו, ומשתפים אותנו בתהליך קבלת ההחלטות, אנחנו משחררים מגננות, יורדים מעמדת השמירה ונפתחים ברצון לאפשרות של שיתוף פעולה.

רוצים שיתוף פעולה? כדאי שתתחילו בכך בעצמכם.

שתפו אותם בדאגות שלכם, שאלו אותם איך *הם* רואים את הדברים מנקודת המבט *שלהם*, הקשיבו בפתיחות וללא שיפוטיות וביקורת (כן, גם אם אתם לא מסכימים. אל דאגה, הקשבה לא אומרת בהכרח הסכמה), תנו להם להרגיש שאתם מכבדים את רצונותיהם וצרכיהם וקשובים אליהם, אפשרו להם להציע פתרונות שייקחו בחשבון גם את השיקולים שלכם (ביטחונם, בריאותם, סדר יום סביר, השתתפות בפעילות המשפחתית ועוד), וגם את הרצונות והצרכים שלהם (חברים, מקובלות, שייכות, תחומי עניין, חופש, התנסויות חדשות ועוד) ונסו להגיע יחד איתם להחלטות שיאפשרו להם מרחב פעולה, מבלי לפגוע בכללים ובגבולות שנראים לכם הכרחיים.

זה לא אומר שתסכימו לכל מה שהם יבקשו, אבל זה מחייב אתכם להיות פתוחים להקשבה ולהכניס למערך השיקולים גם את אלה שלהם, מתוך הבנה והתחשבות. דמיינו שבמקום לעמוד אחד מול השני ולהתעמת, אתם תעמדו אחד לצד השני ותפעלו יחד לפתרון האתגר המשותף.

ועדיין כמובן שיהיו מצבים בהם לא תוכלו להגיע להסכמה. כאן חשוב מאד שתעזרו להם להבין את הסיבה לכך, כי כשיש הבנה והרגשה שרואים אותי, מקשיבים לי ונמצאים איתי בצד שלי, קל יותר להתמודד עם התסכול. במקום לריב, תוכלו להיות איתם, לסייע להם להתמודד ולתמוך בהם.

 

בשביל להגיע למצבי WIN-WIN גם הם וגם אתם תצטרכו להתגמש. עשו מאמץ כן ואמיתי כדי שהם יוכלו לצאת בהרגשה של הישג – שקולם נשמע ונלקח בחשבון.

נכון, זה דורש שינוי בחשיבה ובנקודת המבט, ואולי מאתגר מאד כמה אמונות עמוקות שנטמעו בנו עוד מהדורות הקודמים, על סמכות הורית ודרכי תקשורת.

ונכון, מאד לא פשוט לשנות דפוסים שטבועים בנו עמוק כל כך. לפעמים אפילו מערער ודורש תמיכה וסיוע.

אני פוגשת כל הזמן הורים שהבינו שהם זקוקים לשינוי בתקשורת ובהתנהלות עם הילדים, ופונים אלי לעזרה ולליווי בתהליך. לשמחתי, מהר מאד הם מרגישים בהשפעת העבודה שהם עושים על הילדים שלהם וזה נותן להם כוחות ומוטיבציה להמשיך, למרות הקושי. הרווח שלהם הוא עצום: הם מרוויחים חיבור, קירבה, שיתוף, מעורבות ויכולת השפעה מיטיבה על חיי הילדים שלהם.

הורות היא אחד הקשרים הממושכים בחיינו, והשקעה בו בהווה תשפיע גם על הקשר עם הילדים שלכם גם בעתיד, וכבונוס תוכלו להעביר להם גם מודל משופר לתקשורת קרובה, מכבדת ומקדמת עם האנשים המשמעותיים בחייהם.

 

קרדיט תמונה: created by peoplecreations – www.freepik.com

דילוג לתוכן