קופים, בננות והורות למתבגרים
קופים, בננות והורים למתבגרים

שמעתם פעם על מלכודת הקופים?

ציידי הקופים מקבעים אגוז קוקוס גדול לגזע עץ ועושים בו חור קטן, בגודל כף יד של קוף. לתוך הקוקוס הם מכניסים בננה. מתחבאים ומחכים.

הקוף מריח את הבננה ומכניס את ידו לקוקוס כדי לקחת אותה, אולם היד שאוחזת כעת בבננה לא יכולה לצאת מבעד לחור הקטן שבקוקוס.

וזה העניין: אם הקוף יעזוב את הבננה, הוא יוכל בקלות להוציא את ידו ולהמשיך בדרכו, אבל הקוף לא מסוגל לוותר על הבננה והוא נאחז בה כנגד כל הגיון ונלכד במלכודת.

אז איך כל זה קשור להורות למתבגרים, אתם שואלים?

לנו ההורים חשוב להיות גורם מחנך ומלמד עבור ילדינו, כדי לצייד אותם בכלים נחוצים לחייהם בהווה ובעתיד. לא מן הנמנע שזה חשוב לנו גם כדי להרגיש שאנחנו ממלאים את התפקיד ההורי שלנו כראוי. שאנחנו הורים טובים.

בשל כך, חלק גדול מהתקשורת שלנו עם הילדים שלנו כוללת מסרים חינוכיים וסובבת סביב מה נכון או צריך לעשות בבית, בבית הספר ובכל תחומי החיים, וכמובן מה לא.

הצורך לחנך וללמד הוא-הוא "הבננה" שלנו.

הוא טבעי, מובן ואפילו נחוץ, אבל לפעמים ההיאחזות בו פוגעת בנו ובילדים שלנו, במקום לקדם ולעזור.

איך זה יכול להיות?

כשמישהו אחר מנסה לחנך אותנו או לנזוף בנו (בין אם זה בוס, הורה או סתם אדם זר), רובינו נוטים להיכנס אוטומטית למצב של התגוננות והתנגדות. בגיל ההתבגרות, שהוא גיל של התחלת עצמאות ונפרדות, ילדות וילדים מגלים רגישות מוגברת למסרים חינוכיים ונוזפניים. כשזה פוגש את הצורך ההורי לחנך, יכול להיווצר "מעגל קסמים" של כעס ופגיעה משני הצדדים.

רגע, אז מה את בעצם אומרת? לא להציב גבולות? לא לחנך? שיעשו מה שבא להם?

אז תראו: הילדים שלנו כבר מכירים היטב את המסרים שלנו וכבר שמעו אותם לא פעם ולא פעמיים. אם נסביר להם שוב במה שגו ואיך היו צריכים לנהוג, לא בטוח שנשיג אצלם הבנה חדשה שתשנה את השקפת עולמם והתנהגותם.

אני מאמינה שהם כבר מזמן הפנימו את המסרים שלנו ויודעים יפה מאד מה נכון ומה לא. בדיוק כמו שכולנו יודעים מה צריך לעשות כדי לרדת במשקל, או להפסיק לעשן, רק לא עושים את זה למרות שזה לטובתנו.

והאמת היא שעמוק בפנים גם אתם יודעים שהם יודעים, אבל לפעמים כל כך קשה לשחרר את האחיזה ב"כובע המחנך" (ה"בננה"), שאנחנו ממשיכים להיאחז בו, גם במחיר של תקיעות ואף החרפה בתקשורת שלנו עם הילדים שלנו. כשהילדים במצבים סיכוניים, עלול להיווצר נתק ואיבוד שליטה.

נכון, בעבר, כשהילדים היו קטנים הגישה החינוכית שלנו עבדה מצוין, אבל עכשיו כבר לא, ובאין לנו שום תחליף זמין אחר, אנחנו תקועים במעגל הקסמים המתסכל הזה. איינשטיין אמר ש"לעשות את אותה פעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאה שונה זה חוסר שפיות". אני חושבת שזה דווקא מאד אנושי אבל גם מאד מאד לא יעיל. הטבע האנושי הוא להיאחז ברגעי משבר וקושי בכל מה שנמצא בהישג ידינו, גם כאשר זה לא מוכיח את עצמו.

לכן הדרך שאני מציעה בגישת התקשובת (תקשורת קשובה), לא רק עוזרת בהתמודדות עם מצבים מאתגרים, אלא גם משפרת באופן משמעותי את התקשורת עם הילדים ומאפשרת להורים לחזור להיות גורם קרוב, תומך ומסייע.

איך זה עובד?

כשאתם בקונפליקט – הילד השתכר, הילדה לא חזרה בשעה שנקבעה, תפסתם אותם בשקר, הרגש שעולה בכם לרוב הוא קודם כל דאגה ופחד, ואחריו מבעבע הכעס. אולי גם אכזבה.

ברגע כזה ערוצי התקשורת ביניכם כבר חסומים למסרים מחנכים. לא משנה מה תגידו, הם בהתגוננות ולכן לא קשובים, לפיכך אין טעם בכלל להטיף להם מוסר.

או שתשחררו את ה"בננה", או שתישארו לכודים בדפוס הרגיל.

רוב הסיכויים שגם הם במצוקה עכשיו. הם נבהלו, חוששים מהכעס שלכם (או מהאכזבה שלכם מהם) או אולי חס וחלילה נפגעו באירוע שעברו. גם אם הם מנסים להיראות או להישמע בוגרים וחזקים, מה שהם הכי צריכים עכשיו זה אתכם מכילים, מרגיעים, מחבקים ותומכים. את השיחה והבירור על מה שקרה תוכלו לעשות במועד אחר, כשכולכם תהיו רגועים וקשובים הרבה יותר.

ילד או ילדה (וגם אנשים בוגרים) שברגע המצוקה שלהם קיבלו תמיכה בלתי מסויגת, ללא שיפוטיות והטפה, ירגישו שרואים ומבינים אותם ושיש להם כתובת אמינה ויציבה לפנות אליה. וכשאנחנו מרגישים שרואים אותנו, אנחנו מוכנים לראות ולהקשיב בחזרה.

וכשנפתחים ערוצי התקשורת נפתחות בפניכם הרבה יותר אפשרויות למעורבות בחיים שלהם, כך שתוכלו להוות עבורם מקור של תמיכה וכן, גם הדרכה ולימוד.

 

______________________________________________

 

"לשחרר את הבננה" נשמע כמו משהו קליל ופשוט, אבל האמת היא שנדרש פה שינוי של דפוסים ותבניות שהתקבעו לאורך שנים וזה דורש מודעות, מאמץ ועקביות, גם במהמורות שבדרך.

אם יש לכם רצון לנסות לעשות את השינוי שיחזק ויעמיק את התקשורת והאמון ביניכם לבין המתבגר.ת שלכם, אני אשמח לעזור לכם.

 

 

 

*קרדיט לתמונה: photo created by azerbaijan_stockers – www.freepik.com

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן