מי צריך סמכות הורית?
מי צריך סמכות הורית?

"אז בעצם את אומרת שאני צריכה להיות יותר נוקשה עם הילדה שלי?"

בהתחלה הופתעתי, כי זה היה רחוק מאד ממה שאמרתי לאמא שישבה מולי בהדרכת הורים. איך היא פירשה כך את דברי? האמת היא שלכולנו זה יכול לקרות לפעמים: את שקועה עד צוואר בקושי או במאבק כוחות, ולא משנה אם זה מול הילדה שלך או מול קולגה בעבודה, את רואה את העולם בשחור ולבן. במצב כזה קשה להתמודד עם מושגים מורכבים.

ובאמת המושג "סמכות הורית" הוא מורכב מעט, אז בואו נעשה סדר ונעזור להורים מותשים ומתוסכלים להבין מה צריך לעשות כדי לעצור את מאבקי הכוח ולהחזיר את ההנאה, השמחה והרוגע להורות.

ראשית – לא צריך אפילו להגיד את זה, כי ברור לגמרי שאתם אוהבים את הילדים שלכם ורוצים את הכי טוב שרק אפשר בשבילם. רק למה כל הכוונות הטובות שבעולם לא עוצרות את התקפי הבכי, הצעקות וההתעקשות על כל דבר – בין אם הוא הגיוני או מופרך?

הורים רבים חושבים שהתפקיד שלהם בעולם הוא לדאוג שהילדים שלהם יהיו מאושרים כל הזמן. כאן נמצא השורש של אחת הטעויות הכי גדולות.

קודם כל – כי זה בלתי אפשרי להיות מאושרים כל הזמן. אושר בא ב"פיקים" בודדים בגרף העולה ויורד של היום-יום שלנו. החיים עצמם כוללים גם קושי וכאב לצד שמחה והנאה וגם – המון זמנים שבהם אין לא אושר ולא צער, סתם משהו באמצע.

בנוסף לכך – כדי שהילדים שלנו יגדלו להיות בוגרים מתפקדים ומצליחים (וזה בעצם מה שאנחנו רוצים עבורם, נכון?), הם צריכים להיות מסוגלים להתמודד גם עם תסכול, כעס, קושי וחוסר שביעות רצון.

אז איך הם ילמדו להתמודד עם תסכול, אם אנחנו מתאמצים כל כך למנוע את זה מהם, לרפד ולעטוף אותם בצמר גפן ורוד ולתת להם כל דבר שהם מבקשים?

תראו איזה מעגל מתסכל נוצר כאן: אנחנו מתאמצים לעשות אותם מאושרים ולהגשים להם כל חלום והם בתמורה כועסים, מנדנדים, לא מעריכים בכלל את המאמץ, ובגדול – לא נראים מאושרים כמו שרצינו. יכול להיות שאנחנו מתאמצים לחינם?

או שאולי מרוב מאמץ לרצות אותם, לא התפנינו לבדוק מהם הצרכים האמתיים שלהם, וכך תרמנו לתסכול שלהם. ומכיוון שלא רכשו יכולת להתמודד עם תסכולים, הם כועסים ובוכים.

אז מהם אותם צרכים בסיסיים, שכאשר אינם מתמלאים, כולנו סובלים? נדבר על שני המרכזיים שביניהם וננסה לפשט אותם:

ביטחון

הילדים שלנו נולדו לתוך עולם כל כך מורכב, גדול ולא ברור. מרגע שנולדו הם מחפשים כל דרך להרגיש בטוחים בתוכו, ועיקר המשימה הזאת מוטלת בשלב הזה עלינו: לספק להם ביטחון, להדריך אותם, ללמד אותם את הכללים, לתת להם כלים להתמודדות ואת התחושה שיש להם ממי ללמוד ועל מי להישען.

שייכות

אחד הדברים שילדים זקוקים לו ממש כמו אוויר לנשימה זה להרגיש שיש להם משמעות במשפחה ובשאר מעגלי השייכות שלהם – שהם בעלי ערך, אהובים ותורמים. אלה למעשה אבני הבניין של הדימוי העצמי שלהם.

בשביל שהם יוכלו לראות בנו מדריכים שאפשר ללכת אחריהם, הם צריכים להאמין שאנחנו חזקים, מבינים, מכירים את העולם הזה ומסוגלים להתמודד איתו, וכדי שהם יראו אותנו ככאלה, אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם הבכי, הכעס והתסכול שלהם. שוב נכנסנו לאותו מעגל.

לסמכות הורית יש שני מפתחות קסם: ביטחון ועקביות.

כאשר ההורים לא מנסים לפייס ולרצות, אלא ממוקדים בצרכים של ילדיהם ועושים זאת באופן עקבי ובוטח, הילדים מרגישים בעצמם בטוחים ורגועים יותר, כי יש מי שמוביל את המשפחה.

בשביל לשדר ביטחון ועקביות, אין שום צורך בקשיחות, או בנוקשות.

להיפך: צריך הקשבה, הכלה ותשומת לב לצרכים האמתיים של הילדים, מבלי להתבלבל ביניהם לבין רצונות ובקשות. כי סמכות הורית היא לא משהו חיצוני, שמתבטא בכך שילד מצדיע ומבצע את מה שנאמר לו, אלא עניין פנימי ממש: הקשבה אמיתית ועמוקה לילד, שמשדרת ומעניקה לו ביטחון וכלים להתפתחות, עצמאות וצמיחה.

 

קרדיט לתמונה: photo created by prostooleh – www.freepik.com

דילוג לתוכן