יום הכיפורים מתקרב, ואיתו גם נושא הסליחה.
בהורות זה נושא חשוב ורלוונטי לאורך כל השנה.
אומרים שכשילד נולד, נולדים יחד איתו גם רגשות האשמה ההוריים.
ובאמת, אנחנו ההורים פיתחנו מומחיות מרשימה בהכאה על חטא והאשמה עצמית, ולא רק בימים הנוראים.
הורות מושלמת היא קצת כמו אגדת "ביג פוט": כולם מחפשים אותה, למרות שמעולם לא פגשו בה, ודיי ברור כבר שאינה קיימת.
זו פנטזיה שגורמת לנו לרדוף כל הזמן אחרי הבלתי מושג, להציב לעצמנו דרישות בלתי אפשריות וכך להגדיל עוד יותר את העייפות, התסכול ורגשי האשמה שלנו ביום יום.
כי מסתבר שכולנו בני אדם:
לפעמים אנחנו חסרי סבלנות ועייפים בסוף יום עבודה, מגיבים בצורה קיצונית ומוגזמת, לעיתים לא הוגנת, מוותרים לילדים שלנו במקומות בהם נדרשת דווקא עמידה סמכותית על גבולות וכללים, או מתנהגים באופן נוקשה מידי במקומות בהם נדרשת דווקא רכות. מגוננים מידי, מפנקים מידי, עסוקים מידי – בקיצור – אנושיים.
אז אולי באמת הגיע הזמן לוותר על הציפיות המוגזמות שלנו ולקבל את עצמנו כבני אדם והורים, בעלי תכונות אנושיות, או בדומה למושג שטבע ויניקוט – הורים טובים דיים.
תבינו, אני לא מדברת על ויתור על השאיפות שלנו להורות טובה. להיפך!
בחוסר המושלמות שלנו, אנחנו מעניקים לילדים שלנו דוגמה אמיתית ומציאותית לעולם שבו הם חיים, חושפים אותם למבחר רחב ואותנטי של התנהגויות אנושיות ומעניקים להם הזדמנויות לפתח כלים ויכולות להתמודד גם עם קשיים ותסכולים, ואלה כלים חשובים מאין כמותם בעולם שלנו.
אז בואו נהיה קצת יותר סלחניים לעצמנו, נקבל ונוקיר את מי שאנחנו כבני ובנות אדם וכהורים, על כל המגוון המבורך שיש בנו.
מעבר לכך שזה באמת מגיע לנו, זו תהיה גם דוגמה אישית חשובה מאין כמוה לילדים שלנו בפיתוח היכולת שלהם לקבל את עצמם על חוזקותיהם וחולשותיהם ולחיזוק הדימוי העצמי שלהם.
ולפני סיום – כיוון שדיברנו על דוגמה אישית וסליחה לעצמנו, אני רוצה לגעת לרגע גם בבקשת הסליחה מהאחר.
אנחנו מלמדים את הילדים שלנו מגיל צעיר להכיר בטעויות שלהם ואם צריך, להתנצל בפני מי שפגעו בו. זה טוב וחשוב כמובן, אבל חשוב שהם יראו גם אותנו עושים זאת מידי פעם.
אני פוגשת לא מעט הורים שמפחדים שאם הם עצמם יבקשו סליחה מילדיהם זה יחליש את הסמכות ההורית ואת הדימוי שלהם בעיני ילדיהם.
ובכן, זה תלוי כמובן בדרך ובמינון, אבל בקשת סליחה היא ההיפך מהפגנת חולשה. כשהיא באה במקום הנכון ובדרך הנכונה (למשל בלי המילה "אבל" באמצע המשפט), סליחה יכולה להעצים, לחזק, ולקדם את גם המבקש וגם את הסולח.
למדו את הילדים שלכם לראות את האדם או הילד שנפגע מהם. להבין מה גרמו לו להרגיש – גם אם לא התכוונו, להכיר בטעות שעשו וללמוד ממנה.
זה יהיה נהדר אם תוכלו לשמש דוגמה עבורם ולעשות את זה בעצמכם כשצריך.
למשל כך:
"סליחה שלא הקשבתי לך מוקדם יותר, אני יודעת איזו הרגשה לא נעימה זו יכולה להיות כשלא מקשיבים לך. עכשיו פיניתי את עצמי רק אליך ואני ממש אשמח אם תסכים לספר לי את מה שרצית".
בקשת סליחה שמגיעה ממקום כזה היא בעלת ערך אמיתי לא רק בהקשר של האירוע שעליו היא ניתנה, אלא גם לטיפוח יכולות כמו אמפתיה, התחשבות, ניהול מערכות יחסים ופתרון בעיות וקונפליקטים, ואלו כידוע הן היכולות הנדרשות ביותר לעידן הנוכחי, שבו הטכנולוגיה פורצת גבולות וה AI נוגעת כמעט בכל תחום אך לוקה דווקא ביכולות חשובות ואנושיות אלו.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומלאת חמלה והכלה לעצמנו ולזולת.
*קרדיט לתמונה: freepic.com